גז"ד למורשע בחטיפת ורצח החייל אולג שייחט ז"ל

גזר דין [בעניינו של הנאשם מס' 1]

            בהכרעת דין מנומקת מיום 15.10.07 הרשענו את הנאשם, מוחמד ח'אלד ענבתאוי, יליד 1984, בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 שיוחסה לו באישום הראשון שבכתב האישום. קבענו בהכרעת הדין כי הנאשם, יחד עם חברו, מוחמד ח'טיב [להלן - ח'טיב], חטפו ביום 21.7.03 את החייל אולג שייחט ז"ל, רצחו אותו בדם קר וקברו את גופתו באדמות כפר כנא. עוד הרשענו את הנאשם בעבירות שיוחסו לו באישומים הראשון, השני, השלישי, החמישי, השמיני והעשירי שבכתב האישום, אישומים הנוגעים למעשיהם הפליליים-חבלניים של הנאשם, של ח'טיב ושל יתר הנאשמים שבכתב האישום בשנים 2002-2004. על פי הכרעת הדין, היה הנאשם בתקופה ההיא חבר ופעיל בארגון טרוריסטי ושותף לקשירת קשר ולניסיון לחטיפת חיילים, ייצור רובה מאולתר, החזקתו ונשיאתו, זריקת בקבוקי תבערה, סיכון חיי אדם וניסיון להצתה. בתקופה הנזכרת היו הנאשם ויתר הנאשמים חברים בארגון בשם "חופשיי הגליל" שמטרתו הייתה תכנון וביצוע פיגועים כנגד מטרות במדינת ישראל על רקע אידיאולוגי וביצוע פעולות נקם במדינת ישראל בגין מה שכינו "הרג תושבי הגדה המערבית ומעשי ישראל בשטחים".

            במסגרת פעילות זו חברו הנאשם וח'טיב ביום 21.7.03 לחטוף חייל במטרה לרוצחו וליטול ממנו את נשקו. בטרם צאתם מהכפר רכש הנאשם כבל מתכת שישמש לחניקת החייל לכשייחטף. החייל המנוח אולג שייחט ז"ל המתין, לרוע מזלו, בצומת בית רימון כשנשקו עימו למכונית שתזדמן ותסיע אותו לביתו בנצרת עילית. מכונית ובה הנאשם וח'טיב עצרה לידו והוא הוזמן לנסוע עימם. במהלך הנסיעה בתוך הכפר סטה הנאשם, שנהג במכונית, לצד הדרך וכשהגיעו לאזור מבודד אחז ח'טיב בכבל בשתי ידיו, העביר אותו מעל ראשו של החייל והחל לחנוק אותו. אז עצר הנאשם את המכונית והיכה את המנוח בחוזקה בפניו מספר פעמים. כל אותה עת המשיך ח'טיב להדק את הכבל בחוזקו על צווארו של המנוח עד שיצאה נשמתו. הם הניחו את גופת המנוח בתא המטען, נסעו למקום אחר ושם ירה ח'טיב ירייה אחת בראשו על מנת לוודא את מותו. לאחר מכן קברו אותו, נטלו את נשקו והציתו את חפציו.

            הרובה הוסתר בתוך גדר במשך כמה חודשים עד שביום 18.4.04 פתחו ח'טיב והנאשם מס' 2, עלאא, באש לעבר ניידת משטרה שחלפה בצומת בית רימון. התפתח קרב יריות בין השוטרים לבין השניים, במהלכו נהרג ח'טיב ועלאא נפצע. משנמצא ברשותם הרובה של החייל, נפתחה חקירה מחודשת שהביאה להעמדתם לדין של הנאשם וארבעת הנאשמים האחרים בגין הרצח ובגין העבירות הקשורות לפעילותו של הארגון. את האישום ברצח ייחסה התביעה לנאשם בלבד. ארבעת הנאשמים האחרים הגיעו להסדרי טיעון כאלה ואחרים עם המאשימה ודינם נגזר בנפרד. הנאשם, מוחמד ח'אלד ענבתאווי, בחר לנהל את המשפט עד תומו וכאמור, הוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

            ב"כ המאשימה המלומדת, עו"ד שטרן, ביקשה מבית המשפט להטיל על הנאשם מאסר עולם בגין רצח החייל וכן עונשים נוספים ומצטברים בגין יתר העבירות שהורשע בהן.  ב"כ המאשימה סבורה כי מדובר בפרשיות שונות זו מזו שכל אחת מהן מצדיקה הטלת עונש נפרד בגין עצמה, עונש שיצטבר לעונש מאסר עולם שיוטל על הנאשם. התובעת מבקשת להדגיש כי הנאשם עבר מספר רב של עבירות שהעונש בגין חלק מהן הוא 20 שנות מאסר. לטענת המאשימה יש בעבירות בהן הורשע הנאשם חומרה יתרה הנובעת מכך שהן בוצעו על רקע אידיאולוגי תוך תכנון מראש. עוד טענה כי אין מדובר בגחמה או במעידה חד פעמית אלא בפעילות מסודרת, שיטתית וממודרת של חברים בארגון רצחני. התובעת מפנה את תשומת הלב לכך שהעונש שהוטל על הנאשם מס' 2, עלאא, היה 16 שנות מאסר כאשר התביעה טענה לעונש ראוי של 17 שנות מאסר. התובעת סבורה כי מן הראוי שעונש זה לא יהווה קנה מידה לגזירת עונשו של הנאשם לקולא, שכן עלאא הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי ניכר. התובעת בהגינותה מודה כי מעורבותו של עלאא הייתה גדולה יותר בהתייחס למספר הפיגועים בפועל בהם השתתף, אך הנאשם, להבדיל מעלאא, בחר לנהל את ההליך עד סופו, ולא זו בלבד אלא שלמרות שהיה עד לגסיסתו האיומה של החייל לא נרתע מלנסות שוב ושוב לחטוף חיילים. הארגון שהנאשם היה חבר בו לא היה ארגון גדול, אך מסוכנותו באה לידי ביטוי במעשים שעשו חבריו ובעיקר בלהט האידיאולוגי ובשנאה התהומית והבלתי מוסברת של חבריו למדינה שבה נולדו ובה הם חיים.

            הסניגור, עו"ד מסאלחה, מיקד את טיעוניו בשאלה האם להטיל על הנאשם עונש חופף או מצטבר על עונש מאסר עולם המתחייב מהרשעתו בעבירת רצח. הסניגור סבור כי חלקו של הנאשם בפעילותו של הארגון היה קטן וכי חלק ניכר מפעילותו של הארגון בוצע על ידי חברים אחרים ולא על ידי הנאשם. הוא טוען כי מדובר ברצף עובדתי אחד ולא בפרשיות נפרדות ועל כן מן הראוי להסתפק במאסר עולם ומכל מקום כל עונש נוסף שיוטל מן הראוי שיחפוף את מאסר העולם. הסניגור ממעיט מחשיבותו של הארגון וטוען כי מדובר בארגון מקומי של צעירים, ותו לא. בבסיס טענותיו של הסניגור עומדת הגישה כי הנאשם חף מפשע וכי לא השתתף ברצח החייל. הסניגור הבהיר כי מסיבה זו הנאשם אינו מתכוון להשמיע שום דברי חרטה; הוא משוכנע כי את המעשים שהורשע בהם - לא הוא עשה.

            תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם איננו כולל כל המלצה טיפולית, בעיקר נוכח עמדתו המתכחשת של הנאשם.

            שתי שאלות עומדות על הפרק בגזר דין זה:

            א. האם להטיל על הנאשם עונשים נוספים מלבד עונש מאסר העולם המתחייב בגין הרשעתו ברצח;

            ב.האם להורות כי העונשים הנוספים ירוצו בחופף או במצטבר.

האישום הנוגע לחטיפה ולרצח ביום 21.7.03 עוסק בפרשיה נפרדת מיתר הפרשיות בהן הורשע הנאשם.  היא מהווה לכשעצמה מכלול אחד, שכן החטיפה נועדה לשם רצח החייל והיא בוצעה בסמיכות זמנים ומקום לרצח עצמו. נראה לנו כי בכל הנוגע לעבירות שהיו כרוכות ברצח - חטיפה, נשיאת נשק, השמדת ראיה וקשירת קשר - יש לראותן כחלק בלתי נפרד מעבירת הרצח. לאור זאת, הננו גוזרים על הנאשם בגין העבירות שבאישום השני עונש מאסר עולם ועוד 10 שנות מאסר אשר ירוצו בחופף למאסר עולם.

יתר הפרשיות המיוחסות לנאשם נפרדות זו מזו ומפרשיית הרצח בזמן, במקום, במהות ובנסיבות. הן התפרסו על פני תקופה ממושכת וכללו מגוון של פעילויות בלתי חוקיות רבות.  איננו רואים כל עילה להורות כי העונש בגין כל האישומים הללו יחפוף גם הוא את עונש מאסר העולם. קשה להפריז בחומרתן של הנסיבות והדברים שטענה התובעת לעניין זה מקובלים עלינו. אכן מדובר בפעילות מסוכנת המונעת על ידי אידיאולוגיה מחתרתית וחתרנית ומתאפיינת בנחישות לגרום נזק ולפגוע בחיי אדם והכל תוך הפגנת שטנה ועוינות כלפי מדינת ישראל ותושביה היהודים. אופיין של העבירות הללו מחייב אותנו להחמיר בדינו של הנאשם ולהטיל עליו עונשים מצטברים. לא התעלמנו מהעובדה שבחלק מן התקופה היה הנאשם צעיר מבן 18 שנה ובסיומה היה בן 20 שנה בסך הכל. אלא, שבנסיבות אלה, נוכח חומרת העבירות ונוכח העדר כל חרטה או קבלת הדין, גילו הצעיר של הנאשם איננו יכול להוות נסיבה מקילה משמעותית.

הנאשם, שנקט בקו מתכחש לכל אורך המשפט איננו יכול לזקוף לזכותו הקלה בגין חרטה, בקשת סליחה או הבעת צער, כביכול, כלפי משפחת החייל המנוח. הוא צפה בהוריו של המנוח היושבים באולם בית המשפט במרבית הישיבות וממררים בבכי. זה לא הניע אותו לעשות חשבון נפש או להביע השתתפות בצער. הוא ממשיך לטעון כי הוא חף מפשע. בנסיבות אלה, קשה למצוא נסיבה מקילה משמעותית לזכותו.

מכל האמור לעיל, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר עולם;

ב. 10 שנות מאסר בגין יתר העבירות שהורשע בהן על פי האישום השני. עונש מאסר זה ירוצה בחופף למאסר עולם.

ג. עונש של 15 שנות מאסר בגין יתר העבירות שבאישומים האחרים בהם הורשע.  עונש זה ירוצה במצטבר לעונשים שפורטו לעיל, כך שסך הכל ירצה הנאשם מאסר עולם ועוד 15 שנים במצטבר. תחילת המאסר בפועל היא ביום מעצרו של הנאשם 19.4.04.

            זכות ערעור לנאשם בתוך 45 יום.